Vayedaber

Simple Havroutah

Shabbath

Daf 75b

מִשּׁוּם צוֹבֵעַ אִין, מִשּׁוּם נְטִילַת נְשָׁמָה לָא? אֵימָא: אַף מִשּׁוּם צוֹבֵעַ. אָמַר רַב: מִילְּתָא דַּאֲמַרִי, אֵימָא בַּהּ מִילְּתָא, דְּלָא לֵיתוּ דָּרֵי בָּתְרָאֵי וְלִיחֲכוּ עֲלַי: צוֹבֵעַ בְּמַאי נִיחָא לֵיהּ — נִיחָא דְּלִיתַּוַּוס בֵּית הַשְּׁחִיטָה דְּמָא, כִּי הֵיכִי דְּלִיחְזוּהּ אִינָשֵׁי וְלֵיתוּ לִיזְבְּנוּ מִינֵּיהּ.

Traduction

The Gemara wonders: Is that to say according to Rav, that due to dyeing, yes, he is liable; due to taking a life, no, he is exempt? Rather, emend Rav’s statement and say: He is liable due to dyeing as well. And Rav said: I will say something as an explanation with regard to the statement I said, so that later generations will not come and laugh at me: In what sense is dyeing a desired consequence for him? It is desired that the area of the slaughter will be inundated with blood, so that people will see it freshly dyed and come to purchase fresh meat from him. Therefore, the one slaughtering the animal also wants its neck dyed.

Rachi non traduit

משום צובע. שצובע את הבשר של בית השחיטה ולקמן מפרש אמאי מיכוין לצובעו וצביעה הואי במשכן אב מלאכה:

משום נטילת נשמה. דנטילת נשמה הואי במשכן באילים מאדמים ותחש וחלזון:

צובע בשר במאי ניחא ליה. להאי שוחט בצביעת הבשר היינו חוכא ואני אומר בו טעם:

אף משום צביעה. ונפקא מינה לחיוביה תרתי:

מילתא דאמרי אימא כו'. דבר תימה אמרתי להזכיר צביעה בשחיטה צריך אני לומר בו דבר טעם דלא ליתו דרי בתראי השומעים וליחכו עלי:

ניחא ליה דלתווס בית השחיטה בדמא. שיהא צבוע בדם:

כי היכי דניחזייה אינשי. שנשחטה היום וניתו ונזבנו:

וְהַמּוֹלְחוֹ וְהַמְעַבְּדוֹ. הַיְינוּ מוֹלֵחַ וְהַיְינוּ מְעַבֵּד! רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אַפֵּיק חַד מִינַּיְיהוּ וְעַיֵּיל שִׂירְטוּט. אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: הַאי מַאן דְּמָלַח בִּישְׂרָא — חַיָּיב מִשּׁוּם מְעַבֵּד. רָבָא אָמַר: אֵין עִיבּוּד בָּאוֹכָלִין. אָמַר רַב אָשֵׁי: וַאֲפִילּוּ רַבָּה בַּר רַב הוּנָא לָא אָמַר אֶלָּא דְּקָא בָּעֵי לֵיהּ לְאוֹרְחָא, אֲבָל לְבֵיתָא — לָא מְשַׁוֵּי אִינִישׁ מֵיכְלֵיהּ עֵץ.

Traduction

We learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: And one who salts it and one who tans it. The Gemara asks: The prohibited labor of salting is the same as the prohibited labor of tanning, i.e., salting is a stage in the tanning process. Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish both said: Remove one of them and replace it with drafting. In their opinion, the labor of drafting, drawing lines on the hide to indicate where it should be cut, should replace salting in the list of thirty-nine labors. Rabba bar Rav Huna said: One who salts meat on Shabbat to preserve it is liable due to the labor of tanning. Rava said: There is no tanning with regard to food. No action taken with food falls into this category. Rav Ashi said: And even Rabba bar Rav Huna said it falls into the category of tanning only when he needs to pack the meat for a trip and salts it thoroughly. However, to eat in the house, a person does not render his food inedible, tantamount to a piece of wood. In that case, he certainly would not salt the meat to a degree that would approximate tanning.

Rachi non traduit

היינו מולח היינו מעבד. אטו מליחה לאו צורך עיבוד הוא:

ועייל שירטוט. לפי שדרך הרצענין כשהוא בא לחתכו משרטטו תחלה כפי מה שהוא רוצה להאריך ולהרחיב ולקצר החיתוך ואחר כך מעביר הסכין דרך השירטוט וכן בעורות המשכן כשחתכום:

דקבעי ליה לאורחא. שמולחה הרבה:

Tossefoth non traduit

אין עיבוד באוכלין. אין להתיר מכאן מליחת אוכלין דאסור מדרבנן מליחה בפרק שמונה שרצים (לקמן שבת דף קח:) ואפילו בי''ט אסור בפ''ק דביצה (דף יא.):

וְהַמְמַחֲקוֹ וְהַמְחַתְּכוֹ. אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא: הַשָּׁף בֵּין הָעַמּוּדִים בְּשַׁבָּת — חַיָּיב מִשּׁוּם מְמַחֵק. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים סָח לִי רַב אָשֵׁי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַמְגָרֵר רָאשֵׁי כְּלוֹנְסוֹת בְּשַׁבָּת — חַיָּיב מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ, הַמְמָרֵחַ רְטִיָּה בְּשַׁבָּת — חַיָּיב מִשּׁוּם מְמַחֵק, וְהַמְסַתֵּת אֶת הָאֶבֶן בְּשַׁבָּת — חַיָּיב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן קִיסְמָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: הַצָּר צוּרָה בִּכְלִי וְהַמְנַפֵּחַ בִּכְלִי זְכוּכִית — חַיָּיב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַאן דְּשָׁקֵיל אַקּוּפֵי מִגְּלִימֵי — חַיָּיב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. וְהָנֵי מִילֵּי דְּקָפֵיד עֲלַיְיהוּ.

Traduction

We learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: And one who smooths it and one who cuts it. Rabbi Aḥa bar Ḥanina said: One who rubs the hide between the pillars on Shabbat, i.e., places the skin between pillars made for that purpose (Rav Hai Gaon) and rubs it between them, is liable due to the labor of smoothing. Rav Ḥiyya bar Abba said: Rav Ashi told me three statements in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi: One who planes the tops of posts on Shabbat to make them even is liable due to the labor of cutting, due to his insistence that they all be equal. One who spreads a bandage onto a wound on Shabbat is liable due to the labor of smoothing. And one who chisels a stone on Shabbat is liable due to the labor of striking a blow with a hammer, as he thereby completes work on the stone. Rabbi Shimon ben Kisma said that Rabbi Shimon ben Lakish said: One who engraves a figure onto an earthenware vessel and one who blows in order to craft a glass vessel is liable due to the labor of striking a blow with a hammer. Rav Yehuda said: One who removes protruding, irregular threads from a cloak is liable due to the labor of striking a blow with a hammer. And that applies only if he is particular about them and would not wear the garment until all protruding threads are removed. In that case, work on the garment is not complete until the threads are removed.

Rachi non traduit

השף בין העמודים. כגון עמודי אכסדראות שעשוים חלונות חלונות ונסמכין בחלונות בין עמוד לעמוד והשף שם בקרקעית הבנין שנשענין עליו כדי שיהא חלק חייב משום ממחק:

המגרר ראשי כלונסות. שיהיו ראשיהן שוין וחדין:

ממרח רטיה. מחליק תחבושת על המכה:

מסתת את האבן. לאחר שנעקרה מן ההר ונחצבה מחליקה:

משום מכה בפטיש. שהוא גמר מלאכה:

הצר בכלי צורה. בכלי שעומד לכך לנאותו:

מנפח בכלי זכוכית. כשהותך נעשה על ידי נפוח:

דשקיל אקופי. ראשי חוטין התלויין ביריעה במקום קשורין כשניתק בה חוט וקשרוהו וכן קשין וקסמים דקין שנארגו בה בלא מתכוין ונוטלין אותם ממנה לאחר אריגה גמר מלאכה הוא וחייב משום מכה בפטיש:

Tossefoth non traduit

השף בין העמודים בשבת חייב. פירש ר''ח דשף העור על העמוד כדי להחליקו וכן משמע בירושלמי ורש''י פירש ששף קרקעית שבין עמודי חלונות ולא נהירא:

והמסתת את האבן כו' חייב משום מכה בפטיש. אבל משום מחתך וממחק לא מיחייב דמיירי שכבר היא מרובעת ומתוקנת אלא שמייפה אותה ועושה בה שירטוטין ויפוי כעין שעושין עכשיו מסתתי האבנים ר''י וכן ריב''א:

וְהַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. תָּנוּ רַבָּנַן: כָּתַב אוֹת אַחַת גְּדוֹלָה וְיֵשׁ בִּמְקוֹמָהּ לִכְתּוֹב שְׁתַּיִם — פָּטוּר. מָחַק אוֹת גְּדוֹלָה, וְיֵשׁ בִּמְקוֹמָהּ לִכְתּוֹב שְׁתַּיִם — חַיָּיב. אָמַר רַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי יוֹסֵי: זֶה חוֹמֶר בַּמּוֹחֵק מִבַּכּוֹתֵב.

Traduction

We learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: And one who writes two letters. The Sages taught: One who wrote one large letter, and in its space there is room to write two, is exempt, as he wrote only one letter. However, one who erased one large letter, and in its space there is room to write two, is liable. Rav Menaḥem, son of Rabbi Yosei, said: And that is a greater stricture with regard to erasing than with regard to writing. Although greater stringency is usually accorded to creative acts, here the destructive act of erasing is more stringent. Although he erased only one letter, he made room for two, which is the essence of the prohibited labor.

Rachi non traduit

כתב אות אחת גדולה כו' פטור. שבקרשי המשכן שתים היו כותבים אחת בזו ואחת בזו כדי לזווגן כשסותרים אותן:

מחק אות אחת כו' חייב. שאין מלאכת מחיקה חשובה אלא ע''מ לכתוב והרי יש מקום לשתי אותיות:

אמר רבי מנחם ברבי יוסי. הא קמ''ל מאן תנא קמא ר' מנחם ברבי יוסי:

הַבּוֹנֶה, וְהַסּוֹתֵר, הַמְכַבֶּה, וְהַמַּבְעִיר, וְהַמַּכֶּה בְּפַטִּישׁ. רַבָּה וְרַבִּי זֵירָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כֹּל מִידֵּי דְּאִית בֵּיהּ גְּמַר מְלָאכָה חַיָּיב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ.

Traduction

We learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: One who builds and one who dismantles; one who extinguishes and one who kindles; and one who strikes a blow with a hammer. With regard to the labor of striking a blow with a hammer, it is Rabba and Rabbi Zeira who both stated a principle: One who performs any action on Shabbat that contains an element of completion of work is liable for the labor of striking a blow with a hammer.

''אֵלּוּ אֲבוֹת מְלָאכוֹת''. ''אֵלּוּ'' — לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דִּמְחַיֵּיב עַל תּוֹלָדָה בִּמְקוֹם אָב. ''חָסֵר אַחַת'' — לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּתַנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה מוֹסִיף אֶת הַשּׁוֹבֵט וְהַמְדַקְדֵּק. אָמְרוּ לוֹ: שׁוֹבֵט הֲרֵי הוּא בִּכְלַל מֵיסֵךְ, מְדַקְדֵּק הֲרֵי הוּא בִּכְלַל אוֹרֵג.

Traduction

The mishna concludes: These are the primary categories of labor. The Gemara explains that the emphasis on the word these, indicating these and no others, comes to exclude the opinion of Rabbi Eliezer, who renders one liable for the performance of a subcategory of prohibited labor when performed together with a primary category under which it is subsumed. Rabbi Eliezer deems one who performs two prohibited labors, a primary category and its subcategory, liable to bring two sin-offerings. In his opinion, one who unwittingly performed all the labors in one lapse of awareness would be liable to bring more than thirty-nine sin-offerings. Therefore, the mishna emphasizes that there are only thirty-nine primary categories of prohibited labor, and one could not possibly be liable to bring a greater number of sacrifices. When the mishna repeats that the labors number forty-less-one, that is to exclude the opinion of Rabbi Yehuda. As it was taught in a baraita: Rabbi Yehuda added lining up the threads of the warp and beating the threads of the woof to the list of primary categories of labor. They said to him: Lining up is a subcategory subsumed under the primary category of stretching the threads of the warp within the loom, since both involve arranging the threads of the warp. Beating is subsumed under the primary category of weaving. The mishna teaches that there are no more than thirty-nine primary categories of labor.

Rachi non traduit

לאפוקי מדרבי אליעזר. דהא אמרן דלא נמנו כאן אלא להודיענו מנין חטאות של העלם אחד ותנא הרי אלו למעוטי שאם עשה תולדותיהם עמהן דאינו מביא עליהן חטאת ודלא כרבי אליעזר דמחייב אתולדה עם האב בכריתות:

שובט. משוה השתי בכרכר שקורין ריו''ל:

מדקדק. כשמותח חוט הערב מכה בכרכר עליו במקומות מקומות ליישבו שלא יהא מתוח יותר מדאי שהמתיחה מעכבתו מהתחבר יפה עם הארג:

שובט הרי הוא בכלל מיסך. דהיינו מיסך ממש שמסדר חוטי השתי:

הרי הוא אורג. דהיינו אורג ממש ולא דמי לזורה ובורר ומרקד דזה בקשין וזה בצרורות וזה בקמח:

Tossefoth non traduit

הרי אלו לאפוקי מדרבי אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב. וא''ת מרישא שמעינן לה דתנן העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת וי''מ דה''ק מעין מלאכה אחת היינו שתי תולדות מאב א' אבל האב ותולדה דידיה מיחייב תרתי קמ''ל:

חסר אחת לאפוקי מדר' יהודה. תימה דממנינא דרישא שמעינן לה וליכא למימר תנא ושייר דהא אלו קתני ומיהו הא ליכא לאקשויי דהא מאלו דרישא שמעינן לאפוקי מדר' אליעזר דאיכא למימר דנקט ברישא אלו אבות משום דקאי אדקתני לעיל חייב על כל אב מלאכה וי''ל דממנינא דרישא לא שמעינן לאפוקי מדרבי יהודה דאיכא למימר דלא חשיב אלא מלאכות חשובות אבל שובט ומדקדק אע''ג דמלאכות הן לא קתני להו משום דאינם מבוררות כל כך וכה''ג משני בפ''ק דקדושין (דף טז:) גבי אלו מעניקין להן דבר שיש לו קצבה קתני דבר שאין לו קצבה לא קתני:

מַתְנִי' וְעוֹד כְּלָל אַחֵר אָמְרוּ: כָּל הַכָּשֵׁר לְהַצְנִיעַ וּמַצְנִיעִין כָּמוֹהוּ וְהוֹצִיאוֹ בְּשַׁבָּת — חַיָּיב חַטָּאת עָלָיו. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר לְהַצְנִיעַ וְאֵין מַצְנִיעִין כָּמוֹהוּ וְהוֹצִיאוֹ בְּשַׁבָּת — אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא הַמַּצְנִיעוֹ.

Traduction

MISHNA: And they stated an additional principle with regard to the halakhot of Shabbat. Anything fit to store, in the sense that it is large enough to make it worthwhile to store for future use, and people typically store items like it, and one carried it out into a prohibited domain on Shabbat, he is liable to bring a sin-offering for that action. And anything not fit to store and people typically do not store items like it, since it is too insignificant to warrant storage, and one carried it out on Shabbat, only the one who stores it is liable. By storing the item, one indicates that the item is significant to him, even though it is not significant for the typical person. Therefore, he alone is liable for carrying it out into a prohibited domain.

Rachi non traduit

מתני' כל הכשר להצניע. שהוא מין העשוי לצורך האדם:

ומצניעין כמוהו. כמות זה כלומר שיש בו שיעור הראוי להצניעו:

אין חיוב אלא למצניעו. אם נעשה חביב לאדם א' והצניעו חייב על הוצאתו אם חזר והוציאו אבל אדם אחר אינו חייב עליו דלגביה לאו מלאכה הוא:

גְּמָ' ''כָּל הַכָּשֵׁר לְהַצְנִיעַ'' לְאַפּוֹקֵי מַאי? רַב פָּפָּא אָמַר: לְאַפּוֹקֵי דַּם נִדָּה. מָר עֻוקְבָא אָמַר: לְאַפּוֹקֵי עֲצֵי אֲשֵׁרָה. מַאן דְּאָמַר דַּם נִדָּה, כָּל שֶׁכֵּן עֲצֵי אֲשֵׁרָה. מַאן דְּאָמַר עֲצֵי אֲשֵׁרָה, אֲבָל דַּם נִדָּה מַצְנַע לֵיהּ לְשׁוּנָּרָא. וְאִידַּךְ? — כֵּיוָן דְּחָלְשָׁא לָא מַצְנַע לֵיהּ.

Traduction

GEMARA: With regard to the principle in the mishna: Anything fit to store, the Gemara asks: What does it come to exclude? In the opinion of the tanna, what is not fit for storage? Rav Pappa said: It comes to exclude the blood of a menstruating woman. Mar Ukva said: It comes to exclude the wood of a tree designated for idolatry [ashera]. Since one may derive no benefit from a tree designated for idolatry, it has no monetary value. The Gemara explains these opinions: The one who said that blood of a menstruating woman is not fit for storage, all the more so that the wood of an ashera is unfit, as, by Torah law, one is required to destroy it. However, according to the one who said that the wood of an ashera is unfit for storage, the blood of a menstruating woman is fit, as one stores it to feed to the cat. Although it is not typically stored, it does have some use. And the other, who holds that the blood of a menstruating woman is not fit for any use, isn’t it fit for use as cat food? In his opinion, since feeding a person’s blood to an animal weakens that person, one does not store it.

Rachi non traduit

גמ' מ''ד דם נדה. אינו כשר להצניע כ''ש עצי אשרה דאיסורי הנאה נינהו ומאיסי וצריך לאבדן:

כיון דחלשא. המאכיל דם האדם לחתול נעשה חלש אותו אדם:

Tossefoth non traduit

לאפוקי עצי אשרה. דלא כרבי יהודה דאמר בפרק רבי עקיבא (לקמן שבת דף צ.) אף המוציא משמשי ע''ז כל שהוא חייב אלא כת''ק דפליג עליה כן פירש בקונט' התם וקשה לרשב''א הא דקאמר הכא מ''ד דם נדה כ''ש עצי אשרה מנא ליה דילמא סבר כרבי יהודה ומחייב בעצי אשרה שמצניעין אותן לשריפה:

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא הַאי דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאִי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָאָמַר: לֹא אָמְרוּ כָּל הַשִּׁיעוּרִין הַלָּלוּ אֶלָּא לְמַצְנִיעֵיהֶן.

Traduction

Rabbi Yosei bar Ḥanina said: All of these objective criteria mentioned in our mishna are not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as, if one would attempt to say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, didn’t he say: The Sages in the mishna only stated all these fixed measures for items carried out with regard to those who store them? Only one who stores those items is liable for carrying them. However, one who does not store the item, and for whom it is insignificant, is not liable even if that item met the measure for liability delineated in the mishna.

Rachi non traduit

הא. דתנא כל הכשר להצניע ויש בו שיעור שרוב ב''א עשויין להצניע כשיעור הזה חייב כל אדם על הוצאתו ואפילו אדם עשיר שאין שיעור זה חשוב לו:

דלא כר' שמעון. לקמן בהמוציא:

Tossefoth non traduit

הא דלא כר' שמעון. פירש בקונטרס הא דתנן כל הכשר כו' שרוב בני אדם עשויים להצניע כשיעור הזה חייב כל אדם על הוצאתו אפילו אדם עשיר שאין שיעור זה חשוב לו משמע מדבריו דלא מחייב ר' שמעון אלא בסתם בני אדם שרגילין להצניעו שאותו שיעור חשוב להן ואפילו לא הצניעו הוא ולקמן פי' לא נאמרו שיעורים שבמשנה אלא למצניעין אותו קודם לכן וחזר המצניע והוציאו משמע דוקא בהצניעו חייב ואומר ר''י דיש ליישב פירושו דמה שמצריך לקמן הצנעה היינו לאדם עשיר שאין דרכו להצניע ומכל מקום פירוש מילתיה דר''ש צריך לפרש כמו שפירש כאן דאי מיירי במצניעין לאותו דבר עצמו שמפורש במשנה כמו שפירש התם אם כן כולהו הוה מצי למימר בכל שהוא בכדי שיפת קילור כדתנן בפ' המצניע (לקמן שבת צ:) דלרפואה בכל שהוא ואתיא כר''ש מדלא קאמר התם בגמ' הא דלא כר''ש כי היכי דקאמר (דף צא.) הא דלא כר''ש בן אלעזר ומהתם נמי יש לדקדק דלר' שמעון סתם בני אדם שרגילין להצניעו מיחייבי אפי' לא הצניעו מדקתני המצניע לזרע כו' וכל אדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו משמע בלא הצנעה וכר''ש נמי אתיא כדפי' ואין לפרש דבעשיר שאין דרכו להצניע לא מיחייב לר''ש אפי' בהצניעו דהא אמר בהמוציא יין בד''א במוציא אבל במצניע כל שהוא ר''ש אומר בד''א במצניע כו' ומפרש מצניע דרבנן בתלמיד שאמר לו כו' דבר שאינו חשוב לכל אי אצנעיה רביה אין אי לא לא ודומיא דהכי נראה דהוי מצניע דר''ש דתליא מילתא באותו שהצניעו היינו בעשיר קשה לרשב''א דמהאי טעמא דקאמר הכא מתני' דלא כר''ש משום דמתני' סתמא קתני דחייב משמע שכל בני אדם חייבין עליו אפי' אותן שאין חשוב להן שיעור זה מהאי טעמא נמי הוה ליה למימר בההיא דפרק המצניע דהויא דלא כר''ש ושמא י''ל דהכא דנקט לפרושי הוה ליה לפרושי טפי:

וְכֹל שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר לְהַצְנִיעַ.

Traduction

We learned in the mishna: And anything not fit to store, that is too insignificant to warrant storage, only one who stores it is liable for carrying it out.

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source